העורך:
ימי הביניים המאוחרים בקורות ארץ־ישראל, המוגדרים כתקופה הממלוכית (1250-1517), זוכים בקובץ זה להארה מחקרית שחסרה עד כה, בעיקר בעברית.
במאמר הפתיחה מציג העורך את ייחודם של הממלוכים כמופקדים על השררה, הבטחון והמינהל בארץ־ישראל. הממלוכים, מתאסלמים חדשים שהיו במקורם עבדים צבאיים ממוצא תורכי, משלו ממרכזם בקהיר וניהלו בארץ שלטון יציב וממושך.
כמו במאות ז׳-י״א, גם בתקופה הנדונה אחרי גירוש הצלבנים משך האיזור תשומת לב מועטה וריתק בעיקר את יראי השמים. גם הפשיטות המונגוליות לארץ־ישראל (ב־1260 וב־1300) מוגבלות היו בהיקפן ובהשפעתן. האירופאים של התקופה ראו בארץ־ישראל יעד לטיפוח חלומות על כיבוש צלבני מחודש, מוקד לביקורי צליינים או גורם משיכה אקזוטי. באחדים מפרקי הספר נבחן ההיבט האירופאי של פרק זה בתולדות הארץ.
למרות שארץ־ישראל משכה אליה בתקופה זו רק יהודים מעטים, מוקדש אחד המאמרים ליהודים שפקדו את הארץ ונדרשו לרשויות המשפט המקומיות ולעתים אף לתיווכם המגונן של ראשי הקהל המוסלמים.
קובץ זה, המבוסס על מרבית המקורות הכתובים שמהם ניתן ללמוד על התקופה, מציג לקוראים גילויים והערכות חדשות שהעלה המחקר, כפי שהוצגו בכנס יד בן־צבי שנערך לפני שנים אחדות. נעשה מאמץ לשלב בהם את חידושי המחקר המעודכנים ביותר.