מקווה הטהרה הוא מתקן מים שהוכנס לשימוש בסוף ימי הבית השני, אי-שם במחצית המאה השנייה לפסה"נ. מאז ועד לעת הזאת הוא ממשיך ומשמש בשירותם של יהודים שומרי מצוות, כמתקן להיטהרות פולחנית. מקווה הטהרה הוא מתקן מים מעשה ידי אדם, אך כזה הבנוי על-פי כללים אדריכליים היוצרים מתקן שאיסוף מימיו שונה במידה רבה מזה של מתקנים  ביתיים שגרתיים. חז"ל קבעו בעת ההיא כי עצם העובדה שהמקווה ומימיו מקיימים את כל הכללים שנקבעו, היא העומדת בבסיס כוח הטיהור שהוענק להם.
בספר הזה מתואר ונדון תולדות קיומו של מקווה הטהרה, מאז ראשיתו בתקופה החשמונאית וההרודיאנית ועד מעבר לשלהי תקופת התלמוד. חשיבותו גם בכך שהוא הממצא האדריכלי המובהק המסייע בזיהוי אתר עתיק כישוב יהודי.
המחבר סוקר את מאות המקוואות הידועים ומשתף את הקוראים עם הלבטים שהיו לו עם שאלת ההגדרה של המתקן כמקווה טהרה והאם הם אלו הנזכרים בספרות חז"ל. מאחר שהנושא הזה –  מקווה הטהרה –  לא נדון במחקר הארכאולוגי קודם לכן, הרי מחקר זה הוא מבחינות רבות פורץ דרך. מעידים על כך מחקרי המשך ותגליות רבות שנעשו בעקבותיו בנושא זה בדור האחרון.